או מיי גאש. זה אכן הגיע - אלבום הסטודיו החדש והשני מבית ליאונה לואיס, מריה קארי מודל 2009 תוצרת בריטניה. טרם הסתיימה לה השנה, וטרם הסתיימו להן שלוש שנות קריירה מפוארות של הדיווה המתבגרת, לואיס כבר הספיקה להתקטלג כזמרת הבריטית שמובילה דור חדש של זמרות בריטיות אשר מנסות לשחזר הצלחה מחוץ לאירופה כפי שעשתה עם אלבום הבכורה "ספיריט" (7 מיליון עותקים) וסינגל גורד שחקים ("מדממת אהבה"). ליאונה לואיס הפכה למותג. ליאונה לואיס היא למעשה שם נרדף לזמרת שוברת לבבות, מלכת הרומנטיקה והרגש, גברת בלדות פופ-קלאסיות. אף אחד\ת לא יכול\ה להתחרות איתה בשוק היום כשמדובר במקרה מהסוג - לבצע שיר סולו בעל טקסט קורע לב, לרתק קהל שלם שימחא כפיים סוערות ולסיים במילות תודה עדינות. התוצאה לאחר מכן ברורה כשמש - חצי מהקהל הולך לקנות\להוריד את האלבום של זוכת האקס-פאקטור ששבתה אותם ארבע דקות.
לאחר שהוכתרה בדצמבר האחרון כ"תגלית השנה" של אירגון הבילבורד האמריקאי, חברת התקליטים של ליאונה לא התירה לה זמן מיותר והחזירה אותה לאולפנים עבור הפרויקט החדש והנוכחי - "אקו". אלבום סטודיו חדש שמורכב, הוקלט והופק על בסיס אלבום הבכורה, רק עם ציפוי עדין ושלם יותר שנותן תחושת בגרות ובשלות. האלבום החדש הוא עוד שלב בהתבססות מעמדה של ליאונה כאמן מתבגר. ליאונה לא מפחדת לקחת סיכונים בעיבודים אלקטרונים למיניהם ("אאוטה מיי האד"), היא נותנת הזדמנויות פז לרוק-פופ ("נייקד"), משתפת פעולה עם אמנים ("דונט לט מי דאון") ואפילו משחזרת קאבר נוסף ("סטופ קריינג יור הארט אאוט"). כל החבילה עטופה היטב באדיקות עם שורת כותבים ומפיקים נחשבים (ריאן טדר, טימברלייק, מקס מרטין), שהצליחו להוציא מליאונה את מיטב הכישרון ויכולות הווקאל שלה בשלב זה של הקריירה. יש לציין כי הדיווה המדממת מפתיעה עוד ועוד ככל שרשימת השירים מתקדמת, יותר מהאלבום הקודם.
למעשה, נראה כי האלבום החדש שמור מפגמים בכל אספקט - התמונה שפרושה על העטיפה דורשת מבט חטוף של מיליון דולר. כותרות השירים מעניינות במיוחד. הרצועה הפותחת "מאושרת" (הסינגל הראשון) מהדהדת בביצוע קלאסי ונוגה. דרך מצוינת לפתוח אלבום שני, אחת מבלדות הפופ היותר טובות ששמעתי בחיי. ליאונה מצליחה להתעלות ולהיפטר מסטיגמת הפופ מיינסטרים וחודרת אל תוך קלאסיקה. בעזרת טדר שסיפק טקסט נוגע ומרגש עד לחדרים העמוקים ביותר בלב ("כל כך לא מאושרת \ אבל בטוחה ככל האפשר"), ליאונה לקחה מילים והפכה אותם לשיר כוחני וזורם. שם השיר משדר הפקה עליזה, אבל הבלדת פופ-קלאסי דווקא גורמת למאזין לתהות ולהעריך מהו אושר אמיתי. הימנון דיווה מתמשכת.
ברצועה הבאה "איי גאט יו" (מקס מרטין) לואיס חוזרת למעשה לעמדה שתפסה בעזרת הסינגל "איי וויל בי". היא דואגת לתת דגש מרגש ועמוק עד כמה היא מוכנה להקריב למען בן זוגה, היא תמיד תהיה שם ואני מאמין לטונים שלה. הוא כל עולמה, היא תתפוס אותו בכל רגע שהוא עלול ליפול כי עולמה ייחרב. התאהבתי נואשות בפיזמון הזריז שמהווה ניגוד לבתים האדישים שנותנים חדות לטקסט. פופ טהור. גם ב"קאנט בריד" ממשיכה לואיס להיות עיוורת לאהבה עד כדי כך שאינה יכולה לנשום. מיום ליום היא הופכת אובססיבית יותר, ואותנו היא מרתקת עוד יותר לרומנטיקה. הפקת ארנ'בי מורגשת מכל פינה, אפשר לחוש את הנשמה בשיר. ביצוע מרחף וסוחף שמתבסס על טרנד חזרות המילים המוכר.
ועם הגיענו לרצועה הרביעית, ליאונה מחוללת מהפך בעמדה שלה, הופכת את הגלגל ומגלגלת אלינו שיר ניגודי לחלוטין. היא מציבה חומת דיסטאנס עבה. בחורה אוהבת אך לא "אמיצה". היא מפחדת לתת את כל כולה, שומרת על ליבה ולא לוקחת סיכונים. פופ שמתחיל חלש, מתעצם מבית לבית, מפיזמון לפיזמון. הרבה תופים, רעש ועוצמה. ליאונה שומרת את העליות הסטנדרטיות שלה לקראת הסוף גם בהפקה הנהדרת הזו. אפשר להרגיש כאן שינוי בקו המוסיקלי. אם החיבוקים והמילים היפות נעלמו בשלב הזה, ב"אאוטה מיי האד" הדאנס והכייפי שמקבל אישור כסינגל שני, ליאונה הופכת לבחורה שבורת-הלב והצפונבונית ("אני מוציאה אותך מראשי \ הלילה אני עושה מה שבא לי"). אפשר להרגיש בבירור שליאונה נכנעה למהפכת האלקטרו ושילבה כאן סינתיסייזרים מרשימים, פופ בשילוב נגיעות דאנס. ביצוע מדויק ונהדר.
חזרנו לבלדות חבר'ה. "מיי הנדס" היא רצועה שמחזירה אותנו לתנוחה הנוחה והנעימה ביותר. אחד מהטקסטים היותר חזקים שקראתי לאחרונה ושקיימים באלבום - אהבה נכזבת היא סיבה מספיק טובה עבור כל אחד להגיע למצב בו הוא מוצא עצמו מכחיש רגשות ("הידיים שלי \ הן מסכימות להחזיק רק את ידיך \ הן לא נותנות לי לעזוב"). ליאונה מתארת סיטואציות בו היא משליכה את האשמה על ידיה, היא לא מוכנה להשלים עם קשיי ההתגברות. ליאונה מבצעת דגולה שמצליחה להוציא טונים אמיתיים ותחושות כנות דרך הקול שלה. אני מאמין לשקרים שלה. בעיקר לעליות הגבוהות שלה כשזמרות הליווי נכנסות לקראת הסיום. גם ברצועה הבאה, ליאונה ממשיכה באשליות וכותבת מכתבי אהבה לבחור שעדיין לא הכירה ("לוב לטר"). היא כל כך רוצה להרגיש נאהבת, שייכת, בטוחה וכאילו מאמינה בגורל של אהבה אינסופית. פופ קליל, סוחף וממכר. לא מאכזבת.
עוד לא החלטתי אם "ברוקן", הרצועה הבאה, היא פנינת האלבום, אבל בטרם אני חורץ דעתי אין ספק כי מדוברת באחת הבלדות הטובות ביותר שלה. לואיס שולפת מילים חדות כסכין ("אתה לא יכול לתקן אותי \ אני קרועה לחוד \ אני יודעת שייקח לי זמן להבין \ בסופו של דבר \ אין לי כלום בפנים \ שום דבר להסתיר"). מדובר בשיר צמרמורת שמתנפח ומתהדר עם כל שניה שהוא מתנגן. כמנהגיה של לואיס, היא פותחת בקול עבה, מתמזגת לקול צלול גבוה ועם הצטרפותם של מקהלות הכנסייה היא מטפסת לענף הגבוה ביותר ושואגת עד לצלילי הפסנתר הדקיקים ביותר. ביצוע מצמרר שיפתיע המון חובבי בלדות. קשה שלא לדבר על "סטופ קריינג יור הארט אאוט", החידוש עוצר הנשימה שמגיע בהמשך (שייך לאואזיס במקור ומתנגן על בסיס קבוע בגלגל"צ שלנו). מעין שיחזור ל"ראן" המעולה. ליאונה מספקת את אותה איכות קלאסית ולא מפסיקה לייצר קאברים עם הטאץ' הטיפוסי והמרגש שלה. זה מדהים איך היא לוקחת שיר והופכת אותו לבלדת פופ מרגשת עד לעצמות. כנ"ל לגבי הרצועה הנסתרת "סטון הארטס" שמגיעה לאחר שלוש דקות עם סיום השיר "לוסט ד'ן פאונד". בלדה נוספת לתפארת, אך אני לא מבין למה לא השתבצה כרצועה מגובשת בפלייליסט. צל"ש.
בעת ההאזנה ל"נייקד" אני חייב לומר שהרגשתי דימיון קליל ללהיטי הפופ-רוק הקלילים של קלי קלארקסון, אבריל והחברותא. הגיטרות החשמליות בשילוב התופים העצבניים יכולים לשבת יופי על קלארקסון, קשה לא להסכים. ההבדל היחיד הוא הקול הצלול של ליאונה לקול המחוספס של קלארקסון. אפרופו אמריקה, טימברלייק נכנס לתמונה ב"דונט לט מי דאון" ומספק לנו משום מה את השיר היותר חלש באלבום, הפתעה לא נעימה. בלדת ארנ'בי סול עם טקסט חזק אבל ביצוע זוחל שמתקשה לעמוד ישר ולא להתנדנד כבר באמצע השיר. גם ב"אלייב" ליאונה מתקשה לספק את אותה עוצמה שהתחילה וזרמה איתה לאורך כל האלבום, יש איזשהו מחסום בשיר הזה שמתקיל את ליאונה בביצוע הזה, עוד לא הצלחתי להבין מה הוא.
חכו, המלאכה לא הסתיימה. גם באלבום הנוכחי לואיס עושה שינויים לבריטים ולאמריקאים: בזמן שהבריטים נהנים מ"סטופ קריינג יור הארט אאוט" ו"נייקד" האמריקאים מקבלים שתי רצועות שונות. "יו דונט קר" שהיא למעשה אחת הנקודות הזוהרות והבוהקות ביותר בפרויקט ההידהוד שהיא זממה לנו. יש לנו כאן טקסט שמצייר תמונה קשה שאפילו לנו קשה שלא להתבלבל. מצאתי את עצמי חסר מילים ועצות עבור ליאונה- מצד אחד היא נורא אוהבת וקשורה, כל כך קשה לה לעזוב. הוא אומר לה שהוא אוהב, אבל רק בגלל שהוא רואה את הסוף מגיע. בשורה התחתונה לא באמת איכפת לו. התבלבלתם? גם אני. סיטואציה קשה של חוסר איזון ושוויון אבל עם הרבה אהבה. ליאונה נותנת ביצוע מושלם ודופקת דציבלים שיפילו אתכם מהכיסא\שולחן\או\תחליקו במקלחת בזמן שנסחפתם וזימרתם איתה. תעבירו ל03:06 ותבינו על מה אני מדבר. עכשיו תעבירו לרצועה הבאה "פליי היר נאו" וקבלו מוזה של אייטיז, לואיס חוזרת שני עשורים אחורה ומספקת את הפופ עם הבאס החזק בשילוב נגיעות ארנ'בי קלות. הרבה תופים, הרבה תחושות גבוהות בשמיים, אפילו מעט סקס נוטף פה מהסקס ("אני צריכה את הגוף שלך כאן איתי"). ליאונה רוצה לעוף לשמיים ביחד איתו, אנחנו עפים איתה. האמריקאים מקבלים פיצוי הולם, אבל אני בטוח שתשתחרר בהמשך מהדורת דלוקס שתאסוף אותן.
לסיכום, ליאונה לואיס היא ליאונה לואיס. אלבום של ליאונה לואיס הוא אלבום של ליאונה לואיס. אם אתם חובבי שירי אהבה, קלאסיקה, רומנטיקה ושבירת-לבבות, לואיס היא הקינדר בואנו של ממתקי השוקולד. היא תמיס אתכם בקלות, היא תהפנט אתכם בטקסטים, היא תגרום לכם להקדיש שירי אהבה לאקסים\יות ויותר מכל, היא לא תצא לכם מהפלייליסט. מצד שני, לואיס אפילו הצליחה לגוון הפעם עם קצת דאנס וכיף, ארנ'בי יותר טהור אבל עם זאת, גם שמרה על המקור ולא שכחה מה אנחנו אוהבים אצלה. מעניין לראות את השנה הבאה, בו לואיס תפצח בסיבוב הופעות עולמי ראשון ותתחיל להתמתג כפרפורמרית מן השורה. עכשיו כולנו יכולים להפסיק להחזיק אצבעות ולהיות בטוחים שליאונה כאן כדי להישאר. אם יכולתי לומר לה תודה אישית עבור עוד אלבום נהדר, הייתי עושה זאת.
: רשימת השירים01. Happy
02. I Got You
03. Can't Breathe
04. Brave
05. Outta My Head
06. My Hands
07. Love Letter
08. Broken
09. Naked
10. Stop Crying Your Heart Out
11. Don't Let Me Down
12. Alive
13. Lost Then Found (Ft. OneRepublic) + Stone Hearts & Hand Grenades
אחרי שהצל עזב בטריקת דלת את תאקט וסאבלימינל, הוא חבר לניב ומיטל מהרכב knob ליצירת פרויקט חדש- גרסאות חדשות סטייל אלקטרו הופ ללהיטי ענק מהניינטיז. הסאונד הוא משהו בין בלאק אייד פיס לדיוויד גואטה, רק שזה ממש מכאן, מופק בידי האמן ניב כהן. בזמן שהסינגל הראשון בחוץ החבר'ה כבר עובדים ביחד על סינגל שני - Rhythm Of The Night. הפרויקט הזה רץ במקביל לעבודה על האלבום השני של knob, שסינגל שני ממנו יוצא בשבועות הקרובים.
